יצירות האמנות של אבנר שר, בוגר לימודי אדריכלות בטכניון ולימודי אמנות באוניברסיטת חיפה, מושפעות מעיסוקו כאדריכל המתמחה בתכנון ערים. במבט מעמיק על עבודותיו, מתגלים דימויים של חלקי מבנים שקרסו ומפות המבוססות על מפות עתיקות ומפות בנות זמננו. ביצירתו הוא עושה שימוש באלמנטים אדריכליים, בהם משרביות היוצרות חיץ בין פרטיות לחשיפה ואובליסקים המתמרים מתוך ההרס.
תהליכי הג'נטריפיקציה, המתרחשים בחלק גדול מהמרכזים העירוניים, השפיעו אף הם על יצירתו והוא מתאר אותם כזרועות תמנון המייצגות אדריכלות מודרנית, האוחזת ומשתלטת על הקיים.
שר שואב השראה מסיפורי המקרא, מהמיתולוגיה היוונית ומתרבות מצרים העתיקה. נופיה של קיסריה, מקום מגוריו, השוכנת בין שרידים רומיים עתיקים, שזורים אף הם ביצירתו.
בתחילת דרכו האמנותית, עבד בצבעי אקריליק ובצבעי שמן. אך בסוף שנות ה-90, החל לעשות שימוש בחומר האקולוגי שעם, שהפך לאמצעי הביטוי המרכזי ביצירותיו.
נקודת המפנה חלה כשנחשף לכתובות גרפיטי בתאי השירותים של "בית הפנקייק". אריחי החרסינה הושחתו בידי סועדים, כדחף לביטוי רגשי של אהבה, שנאה ומחאה. ההתבוננות בעוצמת האנרגיה הרוחנית ובשיתוף הפעולה הנדרש לקיומה, העלו באבנר הרהורים על קיומה של שפה חדשה ותקשורת הדדית, המתקיימת בין אנשים ללא עבר משותף.
המראות של כתובות הגרפיטי, ההרס והוונדליזם, היוו השראה לטכניקה הייחודית שבה הוא עובד. "חיפשתי משטחים וחומרים אותם אוכל להשחית, לחתוך, ללכלך ולהגיע לעוצמות השחתה בדומה להשחתה על גבי הקירות. בחיפוש אחר החומרים, התנסיתי בלוחות מצופים בטיח, בגבס, באסבסט ובסוגי עץ שונים".
"כאשר נתקלתי בשעם, התאהבתי בו מסיבות רבות. בשונה מעץ רגיל, בו מתקבל קו ישר בחיתוך, בשעם התוצאה דומה לפציעה בגוף חי. בנוסף, השעם שמקורו בעץ האלון, אינו נשרף בשריפת יער. קליפת הגזע משחירה, אך העץ לא נפגע וממשיך להתפתח. בכל תשע שנים, מסירים את קליפתו החיצונית של הגזע וחושפים את ליבת העץ, המגלה עמידות בפני מזיקים ומפתחת שכבות גזע חדשות.
"בדרכי עבודתי, אני משלב טכניקות ייחודיות, הכוללות אקט פיזי של גירוד, פציעה, חריטה, חיתוך וצריבה על גבי לוחות השעם, המאפשרות גם לכבדי ראייה לחוש את היצירה על ידי מישוש".
על מנת להימנע משימוש בחומרי צבע, שר משתמש בחומרים, כמו אבקת כביסה, יין אדום ויוד, הקיימים בסביבתו.
התערוכה "עבר הווה חיים" מזמינה את המבקרים להתבונן בחומר הטבעי ולבחון דרכו שאלות של הרס ובנייה, פגיעות ועמידות, זיכרון וזהות.
