קרטון, חומר יום־יומי ובר־חלוף, מזוהה בדרך כלל עם אריזה, אחסון ושינוע. ביצירתה של אליאן לולה קצ'קה הוא עובר טרנספורמציה והופך לפסלים, מיצבים ומבנים בעלי נוכחות פואטית ועוצמה חזותית.
בתערוכה זו מוצגות מבחר עבודות שנוצרו לאורך השנים, החושפות את העושר הצורני והרגשי הגלום בחומר, שנתפס לעיתים כפשוט וחסר חשיבות. הקיפולים, השכבות, סימני השימוש והמרקם התעשייתי אינם מוסתרים, אלא הופכים לחלק בלתי נפרד מן היצירה ולנושאי משמעות בפני עצמם. עבודותיה של לולה מזמינות התבוננות מחודשת במושגים של חומר, ערך, זמן וזיכרון. דרך הקרטון – חומר שברירי וזמני לכאורה – היא בוחנת את הגבול שבין החולף והמתמשך, בין היום־יומי לנשגב, ובין מה שנועד להיזרק לבין מה שראוי להישמר.
התערוכה מוצגת בחלל התערוכות המתחלפות ומזמינה מפגש בין שפתה הייחודית של לולה לבין עולם האומנות המוצג במוזיאון. בתוך המרחב המוקדש ליצירה, לזיכרון ולדמיון, הקרטון מקבל חיים חדשים ומעלה שאלות על ערך, חומר ויכולתה של יצירת אומנות להותיר חותם לאורך זמן. עבור לולה, ילידת אורוגוואי (עלתה לישראל בשנת 2009), הצגת התערוכה במוזיאון ראלי נושאת משמעות נוספת. המפגש בין יצירתה לבין מוסד, שנוסד מתוך מחויבות ארוכת שנים לאמנות לטינו־אמריקאית, יוצר זיקה טבעית בין עולמה האישי והאומנותי לבין ההקשר שבו מוצגות העבודות. כמייסדת מוזיאון הקרטון במעיין צבי, הראשון מסוגו בעולם, הובילה מיזם ייחודי המחבר בין אומנות, קהילה, חינוך וקיימות. לולה פיתחה במהלך השנים תפיסת עולם הרואה בקרטון הרבה מעבר לחומר גלם. יצירתה מזמינה אותנו להתבונן מחדש במה שסביבנו, לזהות את הפוטנציאל הטמון בדברים פשוטים ויום־יומיים, ולבחון ולתת משמעות מחדש למושגים של נצחיות מול זמניות. עבודותיה מזכירות לנו, כי ערכו של דבר אינו נקבע רק עלפי החומר שממנו נוצר, אלא גם על פי הדמיון, המחשבה והכוונה המושקעים בו.
לולה בוגרת בעיצוב תעשייתי מאוניברסיטת ORT באורוגוואי, המשיכה את לימודיה בבית הספר לאומנות ולעיצוב "בסיס". במהלך השנים עסקה בעיצוב, תפאורה ויצירת מרחבים חווייתיים, ובשנים האחרונות היא מקדישה את עבודתה לחקר הקרטון כחומר גלם מרכזי, באמצעות טכניקות של חיתוך, קיפול, חיבור ובנייה מודולרית, היא יוצרת פסלים, מיצבים ותפאורות, בשפה חזותית ייחודית, המשלבת בין אומנות, עיצוב ואדריכלות.
התערוכה פתוחה בשעות הפעילות של המוזיאון ומתאימה לכל המשפחה.
